כחילי סעאידר ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

נוכחים:

ב"כ המערערים: עו"ד חובב ביטון

ב"כ המשיבה: עו"ד אריק הלפר

פרוטוקול

ב"כ המערערים:

אנו סבורים שנפלה שגגה תחת ידו של ביהמ"ש. אנו הגשנו סיכומים לתיק ביהמ"ש ב – 6/5, אין מחלוקת שנפלה טעות בפסה"ד. כב' השופטת קמא לא התייחסה לסיכומים, היא אף כותבת בהחלטה, לבקשה שלנו לתיקון פסה"ד, שעד ה – 1/7/09, הסיכומים לא נמצאו במזכירות בית המשפט חרף הגשתם ביום 6/5/09. אין חולק שפסה"ד שניתן ב-20/5/09, שבועיים לאחר הגשת הסיכומים, נכתב בו מפורשות שפסה"ד ניתן מבלי שביהמ"ש קמא התייחס לאמור בסיכומים כיוון שאלה לא הומצאו והונחו בפניו.

אנו חושבים שהמצאות הסיכומים בתיק ביהמ"ש מהותית וחשובה. מתן פסה"ד ללא מקרא הסיכומים, יש בו כדי לפגום בזכות הגישה של המערערים לביהמ"ש.

שלא ייווצר הרושם שהמערערים עשו דין לעצמם, ואני אסביר. בתיק הזה מתנהלים שני הליכים במקביל. פעם אחת מתנהל הליך בבימ"ש זה, עת המערערים הודו באחריותם לתאונה, וכל מה שנותר לדון היא שאלת גובה הנזק. במקביל, בבימ"ש השלום בעפולה מתנהלת תביעת המערערים כנגד חברת הביטוח שלהם, על מנת שתשפה אותם בגין נזקיהם ואת המשיבה בגין הנזקים המגיעים לה. לאחר קבלת סיכומי המשיבים התנהל מו"מ בין שלושת הצדדים, במסגרתו נבחנה אפשרות כי חברת הביטוח של המערערים תשפה את הנתבעים כדי הסכום המגיע להם מכוח התאונה, ובכך יבוא לציון גואל ביחס לשלושת התיקים. אני טוען שהגשת הסיכומים ב – 6/5 היתה על דעתם המשיבים, ומשכך לא מובנת לי פשר התנגדותם לבקשה, וזאת לאחר שביהמ"ש אמר את דברו.

לגופם של דברים, אנו טוענים שהתיק הזה, גם מבחינת ההכרעה גופה, יש פה טעות אחת פשוטה. מדובר בתיק בפגיעה מאחור, כל הנזק הוא נזק שקיבלנו, ולכל אורך הדרך טענו שהנזק שנגרם לכאורה בתא המנוע בחלק הקדמי. אנו לא עוסקים כאן בתאונת שרשרת אלא בפגיעה אחורית בלבד. גם השמאי שהעיד וגם הנהג, העידו שהרכב נסע ממקום התאונה כ-150 ק"מ לאחר מכן, מבלי שהתחמם ונדרש לבצע תיקון, ומבלי שידעו על הנזק בחלק הקדמי, כאשר רוב רובו של התיקון בחלק הקדמי עוסק בהחלפת מצנן. שלושה ימים לאחר מכן השמאי בודק את הרכב וקובע שיש להחליף חלקים בחלקו הקדמי של הרכב, מצנן ומאוורר. אנו יודעים שמקום שמצנן של רכב נפגע, הוא לא יכול להמשיך לנסוע עוד 100 מטר ובטח ובטח לא 150 ק"מ. אנו טוענים שעדותו של השמאי ועדותו של הנהג שהעיד על נסיעת הרכב 3 ימים וה-150 ק"מ שהרכב נסע, מנתקת את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בחלקו הקדמי של הרכב, ומשכך יש בכך להיתפס לכלל טעות, כאשר אין כל הסבר המניח את הדעת שממנו ניתן ללמוד כיצד ביסס ביהמ"ש קמא את קביעתו בנקודה זו.

מתחילת ההליך לא הכחשנו את החבות. הנושא היחידי שבעצם הוכחש על ידינו הוא שאני חושב ששומה על הנתבעת להראות לביהמ"ש הכיצד הרכב נסע 150 ק"מ לאחר התאונה. הדברים לא מקבלים ביטוי בכתבי הטענות ולא בחוות הדעת השמאית, אלא לראשונה צצו במסגרת החקירה של השמאי על ידינו.

יכול להיות מאוד להיות שהפגיעה בחלק הקדמי, יכול להיות שהיא בוימה, יכול להיות שזה אירוע שקרה לאחר מכן. זו אפשרות קיימת.

ב"כ המשיבה:

נראה שרוב העניין נסב סביב העניין של הסיכומים. אני לא חושב שעל הסיכומים קם ונופל תיק. הרי העדויות נשמעות בביהמ"ש.

לגופו של עניין, הנתבעים לא הגישו את סיכומיהם במועד שקבע להם ביהמ"ש, ביהמ"ש מיוזמתו נתן להם ארכה, לפנים משורת הדין, להגשת הסיכומים. גם במועד השני לא עמדו הנתבעים במועד ולא הגישו את הסיכומים. התובעים עמדו על זכותם ועתרו למתן פס"ד בהעדר סיכומים. אז פנו הנתבעים וביקשו הסכמה לארכה כי יכול להיות שחברת הביטוח של הנתבעים תסכים לפצות את התובעים ותכיר בכיסוי הביטוחי. ניתן מועד חדש וגם במועד הזה הם לא עמדו. אז ביהמ"ש נתן מיוזמתו מועד רביעי וגם במועד הזה לא הוגשו סיכומים. אז על מה מלין חברי?

ב-6/5/09 מגישים הנתבעים סיכומים מיוזמתם, מבלי להסביר את האיחור בהגשת הסיכומים. בסופו של דבר ביהמ"ש נתן פס"ד בהעדר סיכומים, אבל נתן פתח לב"כ הנתבעים שתוגש בקשה לביטול פס"ד, וביהמ"ש לא קיבל את הבקשה אלא דחה אותה. הוא הסביר שהוא מניח שהסיכומים הוגשו במועד כיוון שהם נשאו תאריך, אבל היא אמרה התייחסתי לזה וגם אחרי שאני קוראת את הסיכומים אני עומדת על דעתי שהתובעים עמדו בנטל ההוכחה.

במכתב שנשלח לתובעת 1 על ידי הכשרת הישוב נכתב שהמבוטח, כלומר הנתבע 1, לא מילא את תנאי הפוליסה כיוון שהוא נהג בזמן שלילת רישיון, ועכשיו אני מבין שהם מנסים לעכב את התשלום.

לעניין ההכרעה בשאלה המשפטית שהועמדה, האם הנזקים הפנימיים במוקד הקדמי הם כתוצאה מהתאונה, שמע ביהמ"ש את השמאי, קבע שהדברים שלו עומדים בהגיון, ומאידך הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת נגדית ולא ביקשו לחקור מעבר למה שחקרו, לא העמידו מומחה מטעמם שיבדוק את הרכב, הם הסתמכו על חקירת השמאי. השמאי הסביר כפי שהסביר וביהמ"ש ציטט אותו בפסה"ד כאשר קבע שעצם העובדה ש"...המשאית המשיכה בנסיעה לפחות עוד כשעתיים..." (מצטט). בנוסף קבע ביהמ"ש כי לא הונחו בפניו כל ראיות שהנזק למוקד הקדמי נגרם מאירוע אחר ולכן הוא קיבל את התביעה. כל שאר טענות חברי שהופיעו בערעור לעניין הנזקים עצמם, לא הופיעו בכתב ההגנה. ביהמ"ש הכריע שנגרם נזק במוקד הקדמי ולכן כל הטענות האלה שעולות כעת, אין להן לא יד ולא רגל.

ב"כ המערערים:

אני מפנה לעמ' 5 לחקירת השמאי (מצטט).

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת הגב' בטינה טאובר) מתאריך 20/5/09, בתיקים תא"מ 4120/06 ו-תא"מ 9367/06.